החלטה בתיק ע"ר 6694-05-11

1.         להלן החלטתי בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בערעור בהעדר התייצבות המבקשים לדיון שנקבע ליום 27.9.11 (להלן: "פסק הדין בערעור").

2.         המשיבה, חב' Via Location (להלן: "התובעת"), הינה חברה צרפתית והיא הגישה נגד המבקשים - חב' אל.די.ג'י.איי בע"מ ומר ברנרד שוקרון - תביעה כספית בטענה כי הם היו מעורבים בתרגיל עוקץ במסגרתו הוצאו מידיה במרמה שני נגררים שהובאו לישראל (להלן: ''הנגררים''). בסופו של יום הנגררים הוחזרו לידי המשיבה אולם לטענתה מהלך זה גרם לה להוצאות ונזקים בסך של 289,144 ש''ח ואשר בגינם הוגשה נגד המבקשים תביעה בהליך העיקרי (להלן: ''התביעה'').

3.         המבקשים לא הגישו כתב הגנה מפני התביעה וביום 2.1.10 ניתן נגדם פסק דין על מלוא סכום התביעה (להלן: "פסק הדין בתביעה"). המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין הנ''ל והיא נדונה בפני הרשם זיתוני. ביום 10.4.10 ניתנה החלטת הרשם ולפיה פסק הדין בתביעה בוטל כנגד הפקדת סך של 5,000 ש"ח (להלן: "ההחלטה").

4.         המשיבה הגישה ערעור על ההחלטה והדיון בו נקבע ליום 27.9.11 (להלן: ''הערעור''). במקביל, נקבע דיון מקדמי בתביעה ליום 5.12.11.

            המבקשים לא התייצבו לדיון שנקבע בערעור ולפיכך ניתן נגדם פסק דין בערעור, לפיו ההחלטה בוטלה ופסק הדין שניתן בתביעה עמד על כנו. בנסיבות העניין, בוטל גם כן הדיון המקדמי שנקבע בתביעה ליום 5.12.11.

5.         לטענת המבקשים, הם לא התייצבו לדיון בו ניתן פסק הדין בערעור הואיל והם הוזמנו לדיון המקדמי שנקבע בתביעה ליום 5.12.11.

            המשיבה הגישה תגובתה לבקשה והמבקשים הגישו תשובתם לתגובה, ולאחר ששקלתי מכלול טענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה.

6.         אין מחלוקת בין הצדדים בעלי הדין כי המבקשים הוזמנו לדיון בערעור. לפיכך, ביטול פסק הדין בערעור אינו מחובת הצדק אלא על פי שיקול דעת בית המשפט, ולעניין זה יש לבחון שתי שאלות: מהי סיבת המחדל אשר בעטיו ניתן פסק הדין בערעור ומה הם סיכויי המבקשים לזכות בהליך הערעור באם הבקשה תתקבל והערעור ישמע לגופו. יצויין כי בהתאם להלכה הפסוקה ככל והתשובה לאחת השאלות הנ''ל משכנעת יותר ובעלת משקל רב יותר, אזי קטן המשקל שיש לייחס לתשובה לשאלה השנייה (ר' ע''א 3645/92 קלנר נ. לופוביץ, פ''ד מז(4) 133).

            מן הכלל אל הפרט.

7.         הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בערעור מנוסחת באופן לאקוני ביותר וכל שיש בה הוא טיעון קצר לעניין סיבת אי התייצבותם של המבקשים לדיון בו ניתן פסק הדין, כדלקמן: "... המשיב בתיק לא הופיע לדיון שהתקיים ביום ה-27/09/11 היות ובית המשפט בכבודו ובעצמו זימן את המשיב לדיון ביום 05/12/11...".

אין לקבל טענות המבקשים לעיל, ומספר טעמים לדבר:

א.         הבקשה אינה נתמכת בתצהיר לאימות הנטען בה. די בטעם זה על מנת לדחות את הבקשה בכללותה, מקל וחומר טענת המבקשים לעניין סיבת מחדלם. ודוק, גם במסגרת הליך ביטול פסק הדין שניתן בתביעה נמנעו המבקשים לתמוך את טיעוניהם בתצהיר ועל כך עמד הרשם זיתוני בסעיף 10 להחלטה באומרו: ''חרף שתי החלטות בהן הוסבר לנתבע 2 כי עליו להגיש תצהיר מפורט צירף הנתבע 2 לבקשה השלישית תצהיר שמתייחס באופן חלקי רק לטענות שהועלו בכל הנוגע לסיבת המחדל''. הנה אם כן, המבקשים ידעו גם ידעו כי עליהם לצרף תצהיר תמיכה בבקשתם לביטול פסק הדין שניתן בערעור, ועל אף זאת הם נמנעו שוב מלעשות כן.

ב.         למעלה מהצורך, הזמנת הצדדים בעלי הדין לדיון המקדמי שנקבע בתביעה ליום 5.12.11 אינו טעם מוצדק לאי התייצבות המבקשים לדיון בערעור. מתשובת המבקשים לתגובת המשיבה, שאף היא לא נתמכה בתצהיר, עולה כאילו הם סברו כי הדיון בערעור יתקיים במועד שנקבע לדיון מקדמי בתביעה. טיעון זה חסר בסיס לא רק מפני שהוא לא נתמך בתצהיר, אלא גם מאחר ובהזמנת הצדדים לדיון המקדמי בתביעה אין זכר לשינוי מועד הדיון בערעור. אדרבא, מתגובת המשיבה, עליה לא חלקו המבקשים, עולה כי ביום 22.9.11 היא המציאה למבקשים העתק בקשתה להארכת מועד הגשת עיקרי טיעון בערעור אליה צורפו עיקרי הטיעון. באותה בקשה צויין מפורשות מועד הדיון שנקבע בערעור ליום 27.9.11. כל אלה היו אמורים להסיר מלבם של המבקשים כל סברה, ככל והיתה, כי המועד שנקבע לדיון מקדמי בתביעה מייתר את הדיון שנקבע בערעור. לחילופין, לכל הפחות היה על המבקשים לפנות לבית המשפט לקבלת הבהרתו בנדון, ומשלא נעשה הדבר אין להם להלין אלא על עצמם.  

8.         הימנעות המבקשים מלהתייצב לדיון שנקבע בערעור, כמו גם הימנעותם מלתמוך בקשתם בתצהיר כדין, אינן נובעות מטעות בהעדר תום לב, אלא בשל יחס מזלזל כלפי בית המשפט  והצד שכנגד.  ודוק, אין זו פעם ראשונה שהמבקשים מפגינים זלזול כאמור, ועל כך עמד הרשם זיתוני בסעיף 10 סיפא להחלטתו, שם נאמר " ... כאשר אני מתבונן כמכלול על התנהלותו של הנתבע 2, המסקנה הינה כי מדובר בהתנהלות הגובלת בזלזול בהליך המשפטי ואינה מגיעה כדי זלזול המצדיק סגירת שערי בית המשפט כבר בשלב הזה".

9.         אמנם נכון, בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, יש לתת משקל נכבד לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, אולם לצד אינטרס זה מוטלת על בעל  דין המבקש לבטל פסק דין החובה לשכנע את בית המשפט כי הוא לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא התעלם במכוון מקיומו (ר' ספרו של השופט גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, עמוד 372).

            לאור הנימוקים כמפורט לעיל, כמו גם בהמשך, מתחייבת המסקנה כי המבקשים משתמשים לרעה בהליך השיפוטי ומקום שהדבר נוח להם הם מתעלמים מקיומו ומהחלטות בית המשפט.  לכך אין לתת יד ויש לשים קץ להתנהלותם הנ"ל של המבקשים.

10.        כאמור, במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בערעור,  יש לבחון את סיכוייהם של המבקשים לזכות בערעור ככל ובקשתם תתקבל. יודגש כי בהתחשב בהשתלשלות העניינים במקרה דנן היה על המבקשים לשכנע את בית המשפט לא רק בסיכויי הגנתם מפני התביעה,  אלא גם בסיכויים כי פורום זה יותיר את ההחלטה על כנה, וזאת על אף מחדלם ואשר בעטיו ניתן פסק דין בהעדר בתביעה.

לעניין מחדלם של המבקשים אשר בעקבותיו ניתן פסק הדין בתביעה, מההחלטה עולה כי כתב התביעה נמסר למבקשת מס' 1 ביום 9.8.09 ולמבקש מס' 2 ביום 11.12.09.  פסק הדין בתביעה ניתן בהעדר הגנה עוד ביום 2.1.10  והוא נמסר לידי המבקשים ביום 22.6.10.  על אף זאת, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 25.1.11, כעבור יותר משנה מהמועד בו ניתן, וכעבור  7 חודשים מהמועד בו נמסר למבקשים.

ובאשר לסיכויי הגנתם של המבקשים מפני התביעה, אמנם נכון, בסעיף 12 להחלטתו של הרשם זיתוני נאמר כי ראוי לברר את טענות המבקשים במסגרת הליך שיפוטי מלא, אך לאחר מכן הוסיף באומרו " יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שהטענות של התובעת בכל הנוגע לגובה הנזק שנגרם לה פורטו ונתמכו במסמכים רלוונטיים. כמו כן,  אין להתעלם מהרושם שהתקבל בדיון היום בדבר קיומה של מערכת יחסים הדוקה ורבת שנים בין הנתבע 2 לבין דוד (האחראי הנוסף למעשה העוקץ - ר.ח.) ".